- מטחא
- מְטָחָאor מִטְחָא m. (טוּחַ I, v. Targ. Y. Gen. 15:6) rebellion, reproach. Targ. Job 1:22 מילי מ׳ Ar. s. v. טח2> (ed. מחטי, מיחטי, fr. חֲטָא II, sinful words; h. text תפלה).
Dictionary of the Targumim, the Talmud Babli and Yerushalmi, and the Midrashic Literature. Jastrow, Marcus. 1903.
